פסק-דין בתיק ע"פ 6331/11

השופט נ' סולברג:

1.        בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה צ' סגלוהשופטים מ' דרורי ומ' י' הכהן) הרשיע את המערער ברצח ודן אותו למאסר עולם. מכאן ערעורו, אשר מתמקד בשכרות, כסייג לאחריות פלילית.

כתב האישום

2.        המערער התגורר ועבד בהוסטל ברחוב צפניה בירושלים. ביום 30.8.2009 אחר-הצהריים פרצה קטטה אלימה בין המערער לבין מאיר סויסה ז"ל, שהתגורר גם הוא בהוסטל (להלן: המנוח). על מנת להרגיע את הרוחות החליט מנהל ההוסטל לפטר את המערער מעבודתו ולמצוא לו מקום מגורים אחר. מחמת סילוקו מן ההוסטל, כעס המערער על המנוח והחליט להורגו.

3.        בערבו של יום, בסביבות השעה 21:00, חזר המערער להוסטל, נכנס למטבח, והצטייד בסכין שאורך להבה 17.5 ס"מ. המערער נכנס לחדרו של המנוח -אשר באותה שעה התכונן לשינה -דקר אותו 14 פעמים בפלג גופו העליון, מלפנים ומאחור, ובכך הביא למותו. דקירה שחדרה לריאה השמאלית, לעורק הריאתי המשותף ולטחול, ואיבוד דם, גרמו למותו של המנוח; המערער הואשם ברציחתו.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

4.        בבית המשפט המחוזי הודה המערער במרבית עובדות כתב האישום, אולם כפר בכך שהחליט להרוג את המנוח בכוונה תחילה. בתשובתו לכתב האישום טען כי בשעות הערב חזר להוסטל, התבקש על-ידי בעל המקום, איציק, לעלות לחדרו של המנוח ולהתפייס איתו; וכך עשה. ברם, מיד לאחר שהמנוח פתח את הדלת, ניגש האחרון למטבח, נטל סכין ורץ לדקור את המערער. המערער תפס את ידו של המנוח במטרה למנוע את דקירתו, עיקם אותה, והסכין חדרה לבטנו של המנוח. לדברי בא כוח המערער "אחרי זה האירוע נמשך, כשהנאשם לא זוכר מה קרה בדיוק" (פסקה 3 להכרעת הדין). במהלך שמיעת הראיות הסכימו הצדדים על מרבית עובדות כתב האישום. המערער הודה כי המנוח הומת בדקירות סכין, הודה בסוגי הדקירות, בסכין שבה דקר, ובקשר הסיבתי שבין הדקירות לבין מותו של המנוח. להגנתו טען המערער טענה יחידה, לפיה בשעות שקדמו לאירוע הוא צרך כמות גדולה של אלכוהול ותרופה מסוג "קלונקס", ועל כן עומד לו סייג השכרות לפי סעיף 34ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977. סלע המחלוקת בבית המשפט המחוזי נסב על שתיים אלה: האם המערער היה שיכור בשעה שדקר את המנוח? ואם אכן היה שיכור, האם שכרותו מנעה ממנו לגבש את הכוונה הפלילית הנדרשת לצורך הרשעה ברצח?

5.        בית המשפט המחוזי דן בתנאים הנדרשים להתקיימות סייג השכרות, ופסק כי המערער לא עמד בהוכחתם, גם לא ברמת הספק הסביר. נקבע כי טענתו של המערער בדבר שכרותו מאלכוהול היא טענה כבושה, וכי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחתה. ככל שהמערער צרך אלכוהול, היה זה כ-24 שעות קודם לאירוע. גם באשר להשפעה אפשרית של תרופת ה"קלונקס" על המערער, נקבע כי גרסתו בהקשר הזה היא גרסה מתפתחת, וכי לא הונחה תשתית להוכחת התקיימותה של "התופעה הפראדוקסלית" שנטענה על-ידו, אשר בכוחה להביא להתנהגות דומה לזו הנגרמת בעקבות שתיית אלכוהול מוגברת. עוד נקבע, כי גם אילו התקבלו טענותיו של המערער על אודות האלכוהול ששתה והכדורים שצרך, הרי שמן הראיות שנפרשו לפני בית המשפט לגבי התנהגותו של המערער עובר לאירוע, במהלכו ולאחריו, עולה כי בשעת מעשה המערער היה מודע היטב לאשר עשה, והייתה לו שליטה על מעשיו. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת השכרות החלקית שטען לה המערער, לפיה לנוכח רמת השכרות שבה היה מצוי, הוא לא היה מודע לכל שאר הדקירות מעבר לדקירתו הראשונה את המנוח, וממילא לא ידע על הפוטנציאל הקטלני של מעשיו. בית המשפט קבע כי "ככל הנראה על-רקע סכסוך קודם בין השניים דקר הנאשם את המנוח 14 דקירות סכין מתוך כוונה לגרום למותו, כפי שארע בפועל" (פסקה 82).

           מכאן הערעור שלפנינו, המתמקד כאמור בסייג השכרות.

עיקרי טענות הצדדים

6.        המערער טוען כי בעת האירוע היה במצב של שכרות כתוצאה מנטילת כ-20 כדורי "קלונקס" ביחד עם שתיית בקבוק וודקה מספר שעות עד יממה לפני האירוע, ועל כן עומדת לו הגנת השכרות. לחלופין טוען המערער כי עומדת לו הגנה של שכרות חלקית, מאחר ולא היה מודע לאירועים שהתרחשו לאחר הדקירה הראשונה שביצע במנוח. לפיכך סבור המערער כי היה על בית המשפט המחוזי להרשיעו בהריגה ולא ברצח, מכיוון שהשכרות שללה ממנו את היכולת לגבש את הכוונה הנדרשת בעבירת הרצח. להוכחת טענתו מפנה המערער לחוות דעת שהגיש, להודעות שנגבו במשטרה, ולעדויות שנשמעו בבית המשפט. המערער טוען כי היו אינדיקציות לשכרותו גם לאחר האירוע, ועל כן הימנעות השוטרים מביצוע בדיקת אלכוהול או סמים בדמו בזמן אמת, הריהי מחדל חקירתי אשר אותו יש לזקוף לזכותו, ושגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קבע כך בהכרעת הדין.

7.        המשיבה, מנגד, סומכת ידיה על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. לדידה, יש לדחות את טענת המערער בדבר תחולתו בנסיבות העניין של סייג השכרות, בהצביעה על מספר הוכחות התומכות במסקנה זו, וביניהן שתיים עיקריות: חקירתו הראשונה של המערער במשטרה אשר התקיימה כ-3 שעות לאחר האירוע, והצילום של אותה חקירה. אלה מלמדים, לשיטת המשיבה, על מצבו המנטאלי של המערער, ועל העובדה כי אין מדובר באדם שיכור או תחת השפעה של כדורים. עוד מציינת המשיבה כי הגנת השכרות הועלתה על-ידי המערער בשלב מאוחר - באופן בלתי מהימן - כשבתחילה טען להגנה עצמית. לדידה, גם טענתו בדבר השכרות החלקית איננה יכולה לעמוד ויש לדחותה.

דיון והכרעה

סייג השכרות

8.        סייג השכרות נמנה על הסייגים לפליליות המעשהבסימן ב לפרק ה'1 של חוק העונשין שעניינו בסייגים לאחריות פלילית. כך קובע סעיף 34ט:

"(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.

(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.

(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.

(ד) בסעיף זה "מצב של שכרות" - מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.